שיתוף פעולה יוצא דופן בין שתי גדותיו של הירדן: המרכז הבינלאומי לחקר נדידת ציפורים בלטרון, המשותף לחברה להגנת הטבע ולאוניברסיטת תל-אביב, מוביל פרויקט הדברה ביולוגית בירדן. בימים אלה מוצבות כ-25 תיבות קינון באיזור פאחל שבעמק הירדן המזרחי, במטרה להרחיב את הפרויקט בחודשים הקרובים לאיזורים נוספים בירדן.

הדברה ביולוגית מתבצעת באופן טבעי על ידי עופות דורסים דוגמת בזים ותנשמות, שמגיעים לשדה ולוכדים את המכרסמים הפוגעים ביבול. שיטה זו הופכת להיות מקובלת בישראל, בעיקר בשל ההשפעות החמורות שיש לחומרי ההדברה הכימיים על הסביבה ועל הבריאות.

בשנים האחרונות מתברר כי חומרי ההדברה הקונבנציונאליים מזהמים את הקרקע, את מי התהום, ופוגעים כמובן באיכות המוצר. כמו כן, חומרים אלה מרעילים את הצמחייה הטבעית ואת בעלי החיים ששוכנים באיזור. בקיבוץ שדה אליהו בעמק הירדן, למשל, הבינו מזמן את התועלת הרבה שיש בהדברה ביולוגית, ובשדות הקיבוץ מותקנות תיבות קינון לתנשמות ובזים, שמחסלים ביעילות את המזיקים.

הפרויקט מתבצע בהצלחה רבה גם ברשות הפלשתינית, שם מוצבות תיבות קינון בשדות החקלאיים ליד יריחו. לאור הצלחת הפרוייקט בארץ, הועלה הרעיון ל"ייצא" את נושא ההדברה הביולוגית ולהציב תיבות קינון גם בצד השני של הירדן, בשדות שמעבר לגבול, שם נתקלים החקלאים באותן בעיות של מזיקים.

מרכז הצפרות הבינלאומי בלטרון, החברה להגנת הטבע ומרכז הפרויקט בשדה אליהו, שאולי אביאל, פנו לגנרל מנצור אבו ראשד, העומד בראש ארגון ACPD, שמקשר בין ישראל לירדן בפרוייקטים כלכליים, ובתמיכת קהילת יהודי קליבלנד הפרוייקט יצא לדרך.

לדברי יוסי לשם, מנהל המרכז הבינלאומי לחקר נדידת ציפורים בלטרון, ביצוע הפרויקט בירדן מציב אתגרים לא קלים. "יש לשכנע את החקלאים לקדם בברכה את התנשמות, ולא לגרש אותן, משום שבעולם המוסלמי הן נחשבות כמביאות מזל רע. את הבזים, לעומת זאת, הירדנים עד כדי כך מחבבים, שהם צדים אותם ומגדלים אותם כחיות מחמד. אחת המטרות העיקריות של השיתוף פעולה הזה היא להביא לכך שחקלאים וציידים בכירים יקחו חלק פעיל בהצבת תיבות הקינון וההדברה הביולוגית ויעסקו בהסברת חשיבותו".